המאור הגדול
גש עצב-מדבר
דבר אל עצמך
זו אני כאן, החיה הזאת בחור שלך.
קום עצם
תל אביב משפילה אותך
אתה עין מסתובבת
תראה איך אתה חי
טוחנים אותך
(בכל זאת העין יוצאת אוטומטית לשווה מבין שלוש נשים
באות במדרכה)
תגיד לעין: די תנוחי, הסתובבת על כל הראש
דבר ללב:
תפנה ללב: דבר, כבר כלי חזק, אל תשתפן, תשתפך.
אוי אבל'ה, שכחת מה אתה דופק. אתה קינג' ג'ורג'
הסוס המלכותי שלך דהר אל החולות
אתה חתול בתוך משפט,
הכול בוער בעצמות.
תגיד לפה: שמור על הלשון, אל תדבר על אנשים שאני לא אוהב,
אל תעשה חורים ברוח ותמסור לפי הטבעת : שאפשר להתחיל מכל
מקום ולהגיע לכל מקום
ולרגלים: יאללה היינו פה
מכל מקום...
זה אתה המעשה זה אתה
אתה עצמך מעשה המרכבה
אתה חי-נפש אתה
אתה ארבע חיות כל נשימה
כן עצם מדבר זה אתה
עם הרוח דוהרת בשלד
יאללה גלגל הלאה
כמה זמן לא חווית קתרזיס...
די לחשוב מניאק
צא מהמניאק
תבוא לנפש
תגיד לה:
מה נהייה?
נדבקת לי לתחתונים כמו בהמה
את ממילא לא סגורה
אז קחי אוויר
ותתחילי לחולל כמו נשמה
יאללה בחייאת ראבק
לא בא לך לשחרר את הצבא?!
היום תניח את המשמו בין השפתיים של העברית
מעבר לטוק ולבק היא מתנשמת,
אל תשאל, קום וגש
הכול מוכן להפיכה:
לתזז את המדוזה
לשחרר לה את הקלאץ'
להרטיט את הממוטה
שלוף אותה מהגלימה
שמסתירה לה את עצמה
מקצה החדק עד הפטמה
(בעצמך תלמד בעצמך
איפה לדגדג ובאיזו עוצמה
את עולם הפנים של עולם החוץ של עולם הפנים שלה)
עוד לא בא לה? עוד יבוא בה!
בדמות ענן וערפל יורד הקוף המחשמל
מהזנב שלו נשרפת אוניה
לך תצחיק אותה בלק בלב העין הפנימית
להזכיר לה מחדש את הזקפה המקורית
והפעם שתפנים
היא תפנים
אתה תבוא לה בטוב שהיא תפנים
מה מוזר המקום הזה
זה בוא הביתה
בוא הביתה
זה הדיבור המצטופף
שם תלקק אותה בלב ההליכה
את כל האלף בית
שכל עצב ועצב במוח העצם ישתה
אות באות
חשמל חושק בעצמות
אתה נכנס אתה תוציא אותה מזה
אתה הולך ולא בקטע
להביא אותה הכי שווה בהווה
המילה עוד-לא
והגרגור המיוחם שלה
עדיין נגענו בפסוק.
טבול את העצם בשם
עד שהשם יהלום
כשהשם יהלום בעצם
הלשון תהיה לטיפה
קח אבן-שושן
הקש על הגולגולת
טוק, טוק, טוק
כולנו עצמים נוקשים בין הברות
זזים לרטט עור התוף
מלא, מלא, מלא...
העצמים שהעולם מלא
שרים בפה מלא:
עצם נוקש בעצם
רוח זז בין מחיצות
גע, גע, גע
בין עצם לעצמה
אווז מתגעגע
שורק שיר לכת בשדרה
חבל לו על הצלם
גע, גע, גע
שמע...
פתאום הנקישה
יש נשיקה
איש לאישה
אח ואחות
מזדווגים בגינה
שתי מילים מתאחות-
חגיגה
בוא עצם
יש נגיעה
אתה הרוח החיה בתמונה
הנפש היא סולם בוער במו עמוד שידרה
פעם פעימה
זרוק ילד למציאות
תן למקום פנים
תצטרף לתבערה