הגולה תל אביב
ואבוא אל הגולה תל-אביב היושבים אל נהר כבר ואשר המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם
(ספר יחזקאל, פרק ג', פסוק טו')
כבר משמים בגולה תל אביב
שם יושבים בנהר כבר
שנות האפס וכבר יושבים שם
בגולה יושבים, משמימים שם
ואני יושב בגולה תל ֿאביב
משמים יושב, משמין בשנות האפס
והשמיים מבריקים
אני כבר בכורסא שלי
באמצע הנהר שלי
יושב בוהה בדמות
המשתקפת על מסך של טלוויזיה מקולקלת
שם אני נשקף מהאפס המתוק שלי
נשקף מהמסך בדמות משמין על הכורסא
וככה בלי הרבה עניין בוהה בי ותוהה
כוכב של איזו מין סידרה אני
והשמיים נקרעים ורוח באה סערה
ואש מתלקחת ונוגה מסביב
ומתוכה כעין חשמל מתוך מסך האש
ברק הבריק חשמל קרקף הראש חטף פתח
והופ! הגרוטאה של סבתא פרומה ז"ל
חזרה פתאום לקלוט ולשדר תמונות חיות
ומה אני רואה שם
אם אני הוא הרואה –
דמות אישה מאוד שווה
והיא אורחת לשולחן המלך
ומסביבם קרקס קופץ של יועצים:
זיבדי
וכספוחור
חרטט בלעי
והבלומט
בום אחשלום בלעגזר
ופתבג הפרווני
פתשגן בן פקח בן ברדם בן כיבשונים בן מלכיפלט
המה המשת"פים באולפן
סביבה מכל כיון בבת אחת
"מת לגעת לך, אפשר?"
והיא צוחקת
הם רצף גב קורץ לגב
הם פה יוצא מכל חלון
ותוך שנייה גזור ֿהעתק ֿהדבק
הם מרגלים מאיפה היא נושפת
גזור ֿהעתק ֿהדבק מכל חלון
אצבע ניגשת מלפנים
אבל עוברת כמו אוויר ויוצאת בלי נגיעה
המון חציר ברדם צרים לתקוע
פתבג תופס בפתבגה הולך לפתום אותה
בום אחשלו היא מלאה מדי וגם להפך
הבלה באחו בת חלון בלתי נתפשת
בלעי, ניצב בלעגזר, אני לא רואה לה כלום
והיא צוחקת
זיבדי אוכל בחוט שלבקת כת חרבש
בצלות חולז בקמשונים מחי כפיים
ואני יושב בגולה תל אביב
תל אביב המתוקה שלי שתמיד זורמת
צחוק ברשת של חוטים בשמי הערב
פה בורח בנהר
שומר מסך מושך לאש
שרתים קשורים סביב בסבך רוטט
אנחנו בך ארנק פסטראמה מרחף
פלטיגומר מת לתקוע מסתער מקצה שולחן
בום אחשלום פתשגן הפרוון ביד ראש ערב
הגיליונים פועים כאן ועכשיו על השולחן
כאן ועכשיו סוסי שיגרה בקצה הגדם
כל מי שקם לגעת מתחורר
והיא שוכנת
הלגיונות ממותתים, אין חדירה
אנחנו עדר של פיות פועים בלי סדר
והיא כולה מסך חורים ברוח פה
והיא וילון נושם על פני החדר
עין כמו חור תחת
מתכווצת ונפקחת